במשחק האחרון בנתניה, הראתה מכבי יפו שיש לה את כל הדרוש להיות בליגה של הגדולים. זה כלל מפגן אוהדים נדיר ומלא צבע, שהזכיר לי את הימים הגדולים, קבוצה ממושמעת עם "אינסטיקט ההרג ", ומעל לכל, הנהלה מצויינת, שעושה הכול, אבל הכול, כדי שהשחקנים יחייכו וישחקו. ועוד איך הם שיחקו.
מכבי יפו
פתיחת המשחק, כרגיל, הייתה מנומנמת משהו, אולי בשל גודל המעמד, אולי בשל יתר כבוד ליריב, ואולי בשל אובר-מוטיבציה. אך העובדות בשטח היו שאסי גלבוע שלטה יותר בכדור וכעבור חמש דקות, הגיעה למצב אחד על אחד של אודינקה (חלש ומסורבל) שהוחמץ. בדקות האלו, יפו שיחקה הגנה נסוגה, כשכל עשרת השחקנים נמצאים מאחורי קו הכדור, מה שהקשה על אסי גלבוע להגיע פעם נוספת לסיכון שערו של עדי בויטר (שקט ובטוח ), ונתן ליפו הזדמנות טובה להביך את הגנת אסי .
צמד בלמי יפו, יניב סבג ויניב עמיאל, התמודדו היום בכבוד מול החוסן והכח של אודינקה, וזכו כמעט בכל הקרבות מולו (משימה לא פשוטה ). יחד עם צמד ה"שינים", שוסט ושרקט, הם היוו חוליית הגנה טובה ויציבה, שסגרה הרמטית את הדרך לבויטר. הצמד הזה לא הסתפק במשימות הגנה, אלא היה מעורב גם במשחק ההתקפה, ואפילו בהבקעת שער היתרון של שרקט. קבוצה שתוקפת עם שני המגינים זו קבוצה מאוזנת ומאומנת.
בני שרקט. "קבוצה שתוקפת עם שני המגנים זו קבוצה מאוזנת ומאומנת". צילום: אמיר דבי
חוליית הקישור כללה, כרגיל, את סולי צמח הבלתי נלאה, שמנהיג את יפו במיוחד ברגעי הלחץ. מה הוא לא עשה ואיפה הוא לא היה במגרש – חילץ כדורים, סגר את המגינים, סגר את הבלמים, עזר בניהול המשחק, ירד לגליצ'ים, שלט בקצב המשחק... אין ספק שהוא רכש מצויין ויעשו טוב ביפו, אם יאריכו לו את החוזה ולא משנה באיזו ליגה . מרציאנו משמאל ועידן דוד מימין, השלימו קו מהיר ומסוכן, שהגיח שוב ושוב, ועם קצת ריכוז, השערים היו מגיעים הרבה קודם.
ועכשיו לדובדבן – יאיר כהן צדק עשה דרך ארוכה מהפועל תל אביב בשיא, ועד לתחתית ליגה ב', טרם הגעתו למכבי יפו. למרות גילו הצעיר עבר מספיק כדי להבין שהגעתו ליפו בשנה שעברה בליגה ב' היתה מבחינת חבל הצלה, לחזרה לרמות הגבוהות או אל מחוץ לכדורגל בכלל. לשמחתי הרבה, יאיר עשה את הכול כדי להישאר ולהראות שיש ביכולתו להחזיר ליפו על החזרתו למגרשים. יאיר נמצא בכושר טוב בדיוק בזמן הנכון. הוא מתרוצץ על המגרש ואני בטוח שהוא עושה את זה עם חיוך. הוא משחרר שחקנים מלחץ של היריב בעזרת פסים פשוטים, מעביר כדור בטאץ' נהדר מצד לצד, מסכן את השער בבעיטות מרחוק ומעמיד שחקן לאחד על אחד. בהכרותי את הליגות (הדרומית והצפונית) אין שחקנים מהסוג הזה, ויעשה טוב מוחמד חטארי אם ידע להיות במקום הנכון, כי הכדורים של יאיר יגיעו אליו. יאיר גם מתאם עם עידן דוד את נושא בעיטות העונשין, אבל זה משהו ביניהם.
היום ראיתי שיפור בחלק ההתקפי, בכל מה שקשור להפעלת לחץ על הגנת היריב. החלוצים, שירדו לגליצ'ים על הגנת אסי, גרמו להם בכך לאי שקט ולבלבול, שהביאו את אבי דנן לטעות ולעזוב את הכדור לעידן דוד, שמול איב בעט חזק ומעל המשקוף במקום פס לפינה הרחוקה.
הזכרתי לפני כן כי יפו היא קבוצה ממושמעת עם אינסטינקט הרג, והכוונה היא לכך שיפו לא נבהלת מפיגור ( פעם שלישית בפלייאוף ) וממשיכה לשחק בקו שלה. למחצית השנייה, השחקנים עולים כמו מלוע של אקדח ומפעילים לחץ גדול, שהסתיים הפעם בשער שיויון. אמרתי לפני כן גם קבוצה מאומנת, וזו בדיוק טביעת האצבע של המאמן. אנשי אופ"א הפיקו סרט של שעה וחצי, שמועבר בכל קורס מאמנים בכירים, על שתי הדקות של מנצ'סטר יונייטד שהספיקו לה לזכות בצ'מפיונס. אחרי השיויון, יפו "נחה" ואסי השתלטה על המגרש, בעטה (מרגלי סוויסה), הניעה כדור והחמיצה. כמי שמכיר את הליגה, אמרתי לאוהד רון, שישב לידי, "תרשום, 1:2 ליפו בדקות האחרונות". לא עברה דקה, כששרקט הפגיז ריבאונד מהקרן, וחטארי גמר עניין אחרי קרוס מצויין מצד ימין - זהו אינסטינקט ההרג שמחסל קבוצה, ויפו עושה את זה מצוין .
עמדת המאמן
אוננה ובורשטיין מנהלים את המשחק מצוין, עם הרבה שקט ובלי היסטריה, מה שנותן ביטחון לשחקנים, גם במצב של פיגור.
גבי בורשטיין. בצוותא עם אוננה, ניהלו את המשחק מצוין, עם הרבה שקט. צילום: אמיר דבי
אסי גלבוע
חטא היוהרה – אסי הגיעה למשחק עם ביטחון עצמי בשמיים, וכבר בחימום היה אפשר להרגיש שהשחקנים כבר נמצאים במשחק הבא. הכול התנהל בעצלתיים, כאילו השחקנים נמצאים כמה דקות לפני משחק אימון נגד הנוער. הכתבות והראיונות בכל העיתונים והאתרים ,עשו את האפקט ההפוך.
המשחק התחיל בצורה סבירה, ורואים כי נעשית בקבוצה עבודת מאמן טובה של פליקס נעים, עם פריסה טובה של השחקנים כשהכדור אצל השוער. הקבוצה לא מסתמכת על מבצעי יחיד של יניב דרעי או של קובי סוויסה, אלא מניעה את הכדור בנגיעה אחת משחקן לשחקן. זה משהו שעושים באימונים, ודי מזכיר את שיטת המשחק של הפועל ת"א ושל אלי גוטמן.
אסי נהנתה מהחמצה גדולה של עידן דוד כדי לעלות ליתרון בדקה ה-40, אך משום מה, גם הם חזרו אחורה ולא ממש ניסו לתקוף את שערה של יפו.
את המחצית השניה פתחו שחקני אסי בהתקפה, וכשאודינקה סחט שריקה לפנדל, שבצדק הפך לצהוב על התחזות, חשבו כולם שקו ההתקפה יימשך. אך זה לא קרה. אסי ניראתה מבולבלת ומבוהלת, ונתנה ליפו להשתלט על המגרש, וכפי שכבר למדנו - אם נותנים, יפו לוקחת, וכך נכבש השער הראשון, כעבור כ-10 דקות מפתיחת המחצית .
אחרי הגול, אסי שוב לקחו את היוזמה, וניסו להפעיל את שחקני הכנף (בצדק), כדי לחדור את הגנת יפו הצפופה, אך ניתקלו ביום טוב של שרקט ושוסט המגינים של יפו. אסי ניסתה לבעוט מרחוק (3 בעיטות של סוויסה), ואחרי זעזוע של הקורה בויטר ( שקט ובטוח), שחקני אסי החזיקו בכדור ושיחקו לרוחב, במטרה למצוא את הפירצה. הם ניסו להפעיל לחץ, כאשר כל אחד רצה להציל את המולדת, ובעצם חשפו את ההגנה למתפרצות הקטלניות של יפו. בדקות של השיויון, ולנוכח חולשתו של אודינקה, שנסגר מצוין, עלה הצורך בביצוע שינוי מערכתי ולהכניס עוד חלוץ (אורן זילכה). אך כנראה שלפליקס היו השיקולים שלו - כשאורן כבר ניכנס במצב של 2:1, אסי כבר לא היו במשחק וכבר לא היה אפקט לחילוף.
לסיום, אני חייב לומר מילה טובה להנהלת אסי גלבוע, שעושה עבודה שקטה ומסורה, ומצליחה שנה אחרי שנה להעמיד קבוצה טובה וחזקה עם שקט כלכלי, והאמינו לי שזה לא פשוט בליגה א' צפון.
עמדת המאמן
לדעתי, פליקס עשה טעות אחת – אי הכנסתו של חלוץ טרי בדקות הטובות של אסי אחרי השיויון, במקום אודינקה. חילוף שלא היה מפרק את המערך, אך היה נותן זריקת מרץ לשחקנים האחרים. בכל מקרה, אי אפשר לקחת מפליקס את העבודה הטובה והבאת הקבוצה למעמד.
פליקס נעים. עשה עבודה טובה, אך טעה כשלא החליף את אודינקה בזמן הנכון. צילום: אמיר דבי
הערה אישית
אני חייב לציין שהמשחק היה בשבילי קצת יותר מעוד ניתוח מקצועי, מכיוון שיש לי איזו היסטוריה "קטנה" עם המועדון במשך 25 שנים כשחקן וכמאמן. לראות חברים ששיחקו איתי עוד במחלקת הנוער, כמו משה כהן, אורן רחמים, דוד מאיר, דוד קריספין, קובי הירש ועזרא, המשמשים היום כאוהדים שרופים, ואיתם כל האוהדים הוותיקים והטובים, הייתה חויה מרגשת. בהצלחה למכבי יפו בהמשך, כנציגת ליגה א'.
