יש קבוצות כדורגל שאתה אוהד.
ויש קבוצות שאתה פשוט חי אותן.
בהפועל בית שאן ההבדל הזה תמיד היה ברור. זה לא עוד מועדון כדורגל. זו קבוצה עם היסטוריה, מסורת, שם גדול ובעיקר קהל שמסוגל להפוך משחק בליגות הנמוכות לאירוע שמרגיש כמו הרבה יותר מ־90 דקות.
מי שמכיר את בית שאן יודע שכשהכדורגל בעיר מתחבר, קשה מאוד לעצור את זה. השיחות חוזרות להיות על הקבוצה, הרחובות מקבלים צבע, היציעים מתמלאים והעיר כולה מתחילה לנשום כדורגל.אחרי תקופות לא פשוטות, נדמה שהשנה משהו מתחיל להשתנות.המועדון נבנה בצורה בריאה ומסודרת יותר, הקבוצה קיבלה פנים חדשות, העיר שוב מחכה לעונה חדשה והאוהדים, אולי יותר מכל דבר אחר, רוצים להחזיר את הצבע ליציעים.
לקראת פתיחת העונה שוחחנו עם שלושה אוהדים, שלומי תורג’מן, ערן פרץ ואליאור אלחרר, כולם חברים בארגון האוהדים החדש “הלב הכחול”, על השינוי, על הקבוצה, על העתיד ובעיקר על הסיבה שבגללה מבחינתם הגיע הזמן לומר את זה בקול ברור:
השנה כולם חוזרים ליציע.
שלומי תורג’מן: “התחושה היא שהפעם בונים משהו נכון”
שלומי מה אתה מרגיש ששונה בהפועל בית שאן השנה לעומת השנים האחרונות?
“אני חושב שההבדל הגדול הוא בתחושה. בשנים האחרונות היו הרבה עליות וירידות, ולא תמיד הרגשנו שיש בסיס יציב שאפשר לבנות עליו לאורך זמן. היום התחושה שונה. הדברים נבנים בצורה יותר בריאה, יש יותר סדר ויש ניסיון אמיתי לייצר בסיס למועדון.
מבחינתנו כאוהדים, זה חשוב מאוד. אנחנו לא מחפשים עוד עונה של התלהבות לרגע ואז התרסקות. אנחנו רוצים מועדון שיכול להחזיק לאורך שנים ולהתקדם בצורה נכונה.
הפועל בית שאן צריכה להיבנות בצורה אחראית, בלי להשתגע ובלי ליצור חובות שהמועדון יצטרך לשלם עליהם בעתיד. בשנים האחרונות נעשתה עבודה כדי להביא את המועדון למקום בריא יותר, והתחושה היא שהפעם מסתכלים קדימה ולא רק על המשחק הבא.”
עד כמה הקהל יכול להיות חלק מהשינוי הזה?
“הקהל הוא חלק בלתי נפרד מהפועל בית שאן. זה תמיד היה ככה. אנחנו לא צריכים להסביר לאף אחד איזה קהל יש כאן. יש כאן קהל גדול, איכותי, מסור, צבעוני וססגוני. קהל שבאמת חי את המועדון. אבל כדי שהקהל יהיה הכוח שאנחנו יודעים שהוא יכול להיות, צריך שכולם יחזרו. לא משנה אם אתה מגיע לכל משחק כבר 20 שנה או אם לא היית ביציע כמה שנים. השנה זה הזמן לחזור.
אני חושב שהמסר צריך להיות פשוט מאוד. שמים את הכול בצד ובאים לעודד את הפועל בית שאן. כשהיציע מלא, השחקנים מרגישים את זה, היריבה מרגישה את זה ובעיקר העיר מרגישה את זה.”
ערן פרץ: “בית שאן שוב צריכה להיות המקום שכל שחקן רוצה להגיע אליו”
ערן כשאתה מסתכל על הקבוצה שנבנתה השנה, מה אתה רואה?
“אני רואה ניסיון לבנות קבוצה עם בסיס אמיתי. הפועל בית שאן היא מועדון עם שם, וכשאתה מגיע לכאן אתה צריך להבין את המשמעות של הסמל שאתה לובש.אבל מעבר לשמות ולשחקנים, מה שחשוב בעיניי הוא שהמועדון יהיה בריא. אם אנחנו רוצים להתקדם, אנחנו צריכים לעשות את זה בצורה אחראית. בלי לחיות מעבר ליכולת ובלי לחזור לימים שבהם שחקנים מחכים לכסף שלהם.
היום יש תחושה שהמועדון מתנהל בצורה מסודרת יותר, שהמטרה היא לעמוד בהתחייבויות ולשלם לשחקנים ולעובדים בזמן. זה אולי נשמע כמו דבר בסיסי, אבל בכדורגל הישראלי זה ממש לא משהו שאפשר לקחת כמובן מאליו.
בסופו של דבר, שחקן רוצה לדעת שהוא מגיע למועדון מסודר. הוא רוצה לקבל את מה שמגיע לו בזמן, לעבוד בסביבה טובה ולהרגיש שמעריכים אותו. לבית שאן יש את כל התנאים להיות מקום כזה.”
למה אתה חושב ששחקנים עדיין רוצים להגיע דווקא לבית שאן?
“כי יש פה משהו שאין בכל מקום.
מי ששיחק בבית שאן יודע. יש כאן אווירה, יש קהל ויש עיר שחיה כדורגל. יש תחושה שכל משחק חשוב.
כל שחקן שמגיע לכאן מקבל הזדמנות. אם הוא טוב, עובד קשה ומוכיח את עצמו, בית שאן יכולה להיות עבורו תחנה משמעותית בקריירה וגם קרש קפיצה למועדון גדול יותר.והמועדון פתוח לכולם. לא משנה מאיפה השחקן מגיע או לאיזה מגזר הוא משתייך. מי שמגיע לשחק בהפועל בית שאן, מכבד את המועדון ונותן הכול על המגרש, יקבל כאן כבוד ואהבה.וזה בעיניי חלק גדול מהיופי של המקום הזה.”
אליאור אלחרר: “הגיע הזמן להפסיק לדבר על הקהל ולהחזיר אותו ליציע”
אליאור הרבה שנים מדברים על הקהל של בית שאן. מה גורם לך להאמין שהשנה הוא באמת יחזור בהמוניו?
“כי אני מרגיש שהרבה אנשים פשוט התגעגעו.בסופו של דבר, אוהד יכול להתרחק, הוא יכול להתאכזב והוא יכול להגיד שנמאס לו, אבל האהבה למועדון לא באמת נעלמת. יש הרבה אנשים בעיר שמחכים לרגע שבו הם ירגישו שוב שהם יכולים להגיע למגרש ולהיות גאים במה שהם רואים.אני חושב שהשנה יש תחושה שונה. אנשים רוצים להיות חלק. רוצים לדבר על הקבוצה, רוצים לראות אותה, רוצים לעודד ולהרגיש שוב את הדבר הזה שנקרא הפועל בית שאן.
ובואו נשים את הדברים על השולחן. יש לנו אחד הקהלים הגדולים, האיכותיים והמסורים בליגות האלה. הוא צבעוני, הוא ססגוני והוא יודע לעשות אווירה.
עכשיו רק צריך להביא אותו ליציע.”
ומה אתה אומר לאוהד שיושב בבית ומתלבט אם לחזור?
“אני אומר לו לבוא פעם אחת.
לא צריך יותר מזה.תבוא למשחק אחד, תראה את החברים, תשמע את השירים, תרגיש את האווירה ואז תבין לבד.זה לא משנה מה היה לפני שנתיים או שלוש. אנחנו לא יכולים להישאר כל הזמן בעבר. אם אנחנו רוצים שהפועל בית שאן תגיע למקום שאנחנו חושבים שמגיע לה, אנחנו חייבים להיות חלק מזה. הקהל צריך להראות שגם אם אנחנו משחקים בליגות הנמוכות, אנחנו לא קהל של ליגות נמוכות.”
שלומי יש תחושה שהמועדון עדיין מחכה למישהו שיגיע וייקח אותו קדימה?
“בוודאי. אין כאן אוהד שלא חולם לראות משקיע רציני שנכנס למועדון ומצעיד אותו קדימה.אבל צריך גם להיות הוגנים. משקיע צריך להגיע למועדון בריא, מסודר ועם קהל מאחוריו.
וזה בדיוק מה שיש כאן. מועדון עם שם גדול, עיר שחיה ונושמת כדורגל וקהל שיכול להיות כוח משמעותי מאוד.
אנחנו רוצים לראות את הפועל בית שאן לפחות בליגה הלאומית. מבחינת המסורת, הקהל, הפוטנציאל והעיר, זה המקום שאליו המועדון צריך לשאוף.
ואם יבוא אדם עם חזון, רצון ויכולת לקחת את המועדון קדימה, אני באמת חושב שהשמיים הם הגבול.
אבל עד אז, אנחנו כאוהדים צריכים לעשות את החלק שלנו. להגיע, לעודד ולתת למועדון את הגב שאנחנו יודעים לתת.”
“טוב לכל הליגה שהפועל בית שאן מצליחה”
ערן עד כמה ההצלחה של בית שאן יכולה להשפיע מעבר למועדון עצמו?
“הרבה יותר ממה שחושבים.
בית שאן היא מועדון שמביא צבע. כשהקהל שלנו מגיע, זה משנה את האווירה בכל מגרש. זה טוב גם לקבוצות היריבות, כי פתאום יש יותר עניין, יותר אנשים, יותר אווירה ויותר תשומת לב.
אני באמת חושב שטוב לכל הליגה שהפועל בית שאן מצליחה.
כדורגל בלי קהל הוא משהו אחר לגמרי. כשיש קהל, יש אווירה, יש יריבות, יש סיפורים ויש משמעות למשחק.
ובית שאן יכולה להביא את הדבר הזה.
תסתכל על קבוצות עם קהל גדול. הן נותנות לליגה צבע. הן גורמות לאנשים לדבר, להגיע ולחכות למשחקים.
“אנחנו לא מבטיחים אליפות. אנחנו מבטיחים להיות שם”
אליאור מה מבחינתך תהיה הצלחה בעונה הזאת?
“ברור שכולנו רוצים לעלות. כל אוהד רוצה לראות את הקבוצה שלו מנצחת, מצליחה ועולה ליגה.אבל לפני הכול אני רוצה לראות מועדון שמתקדם. אני רוצה לראות קבוצה שנותנת הכול על המגרש, שחקנים שמבינים איפה הם משחקים וקהל שמגיע ותומך.אנחנו לא יכולים להבטיח תוצאה. אף אחד לא יודע מה יהיה בסוף העונה.מה שאנחנו כן יכולים להבטיח זה שהפעם אנחנו נהיה שם.ביציע.בבית.בחוץ.בטוב וגם ברע.כי אם אנחנו רוצים שהפועל בית שאן תחזור למקום שלה, זה מתחיל קודם כל מאיתנו.”
השנה כולם חוזרים ליציע
שלושה אוהדים, שלוש נקודות מבט שונות, אבל מסר אחד שחוזר על עצמו.
שלומי תורג’מן, ערן פרץ ואליאור אלחרר, חברי ארגון האוהדים החדש “הלב הכחול”, רוצים לראות את הפועל בית שאן חוזרת להיות מוקד של גאווה, עניין וחיבור עבור העיר כולה.
בית שאן רוצה להתקדם.
המועדון רוצה להמשיך להיבנות בצורה בריאה.העיר רוצה שוב כדורגל.והקהל מתחיל להבין שהכוח הגדול ביותר שלו נמצא דווקא בידיים שלו.הפועל בית שאן תמיד הייתה הרבה מעבר ל־90 דקות. זו קבוצה שמחוברת לעיר, לאנשים ולזיכרונות של דורות של אוהדים.
עכשיו נפתחת עונה חדשה. העבר נשאר חלק מהסיפור, אבל הפנים קדימה.החלום ברור: לבנות מועדון חזק, להגיע למקום הראוי להפועל בית שאן ולחכות ליום שבו יגיע גם המשקיע שיזהה את הפוטנציאל העצום ויעזור לקחת את המועדון צעד נוסף קדימה.
אבל עד שזה יקרה, יש משהו אחד שכל אוהד יכול לעשות כבר עכשיו.
להגיע.לעודד.לתמוך.ולהיות חלק.
כי אם יש דבר אחד שהפועל בית שאן הוכיחה לאורך השנים, זה שכשהקהל שלה מאוחד, אי אפשר להתעלם ממנה.
וכשהיציע מלא, הפועל בית שאן היא לא רק קבוצת כדורגל.היא עיר שלמה.
השנה כולם חוזרים ליציע. גם אתה.
סייע בהכנת הכתבה: מאור זמיר
ראיונות וכתיבה: עידן לביא
האוהדים שרואיינו: שלומי תורג’מן, ערן פרץ ואליאור אלחרר חברי ארגון האוהדים “הלב הכחול”
התמונות בכתבה באדיבות מאור זמיר
